אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

יש רגעים בטיפול שאנחנו לא מתכננות והטיפול “נקטע”. זה יכול להיות מטופל שלא חוזר אחרי עיבוד משמעותי, הפסקה יזומה באמצע תהליך בגלל חופשה / חג / נסיעה, היעדרות ארוכה, או אפילו תחושה של “איבוד חוט” בתוך רצף העבודה.

לא פעם, באופן טבעי, אנחנו נוטים לחשוב על זה כעל הפרעה לתהליך. משהו שצריך “לתקן” או “להחזיר למסלול”. השבוע אנחנו בוחרות להתבונן על הנושא של קטיעות ברצף הטיפולי, כמובן שנסתכל דרך העדשה המועדפת עלינו, של EMDR.

כשהתחלנו להנחות יחד קבוצה לנשים אחרי פגיעה מינית, תהליך שהיה מבוסס על תוכנית טיפולית סדורה של 20 מפגשים, כל פעם נאבקנו ביומן למצוא רצף של שבועות בלי חג. לוח השנה הישראלי לא מאפשר רצף כזה, והבנו שאנחנו חייבות לשלב הפסקה במפגשים. החלטנו להפוך את הבאג לפיצ'ר. דייקנו את המיקום של ההפסקה במעבר בין שלבי הטיפול השונים (הכנה-עיבוד-אינטגרציה) כדי שהקטיעה במפגשים תאפשר התנסות בחווית עצמי חדשה. וגילינו שההפסקה היא אחד החלקים המשמעותיים בתהליך.

לאחרונה בגלל המלחמה, בגלל חגים, בגלל אבל, שוב הרגשנו את הנושא עולה והחלטנו רגע להשתהות איתו.

קטיעה יזומה לעומת קטיעה לא מתוכננת

לא כל קטיעה נראית אותו דבר. יש קטיעות יזומות: סיום מתוכנן, הפסקה מוסכמת, מעבר בין שלבים. ויש קטיעות לא מתוכננות, שמגיעות “מבחוץ” או מתוך התהליך עצמו.

בהקשר הישראלי, אנחנו מכירים היטב קטיעות שאינן בשליטתנו. יש בקרים שבהם היום מתחיל בהתרעה של פיקוד העורף, מעבר לממ"ד, ושגרה שנעצרת באחת. במצבים כאלה גם הטיפול נקטע או משנה צורה: פגישה שמתבטלת, מעבר לזום, או נוכחות רגשית אחרת לגמרי בתוך החדר.

ההבחנה בין קטיעה יזומה ללא מתוכננת אינה רק טכנית. היא נוגעת גם לחוויה הסובייקטיבית של שליטה, ביטחון ורציפות. בעוד קטיעה יזומה יכולה להיתפס כחלק מהתהליך, קטיעה לא מתוכננת עשויה להפעיל תחושות של איום, חוסר ודאות, נטישה או חוסר המשכיות הן אצל המטופל והן אצל המטפלת.

דווקא כאן עולה חשיבותה של היכולת להתאים את הקצב, להחזיק את השבר ברצף, ולזהות מה נדרש עכשיו כדי לאפשר המשך תהליך בתוך מציאות שאינה יציבה.

לפעמים, ייתכן שקטיעות הן לא רק תקלה, אלא חלק מהאופן שבו המערכת מעבדת. כלומר, בואו נבחן את האפשרות שהקטיעה משמשת כהגנה בדרך של הימנעות.

למשל, כאשר עיבוד מתקרב לחומר טעון מדי, המערכת עשויה “לעצור” את התהליך. זה יכול להיראות כמו ירידה במוטיבציה להגיע, ביטול פגישות, מעבר לנושאים “שטחיים” או תחושת נתק במהלך סשן.

מטופלת שנגעה בחומרים מורכבים כותבת לי יום לפני הטיפול "אני לא מרגישה טוב, לא אגיע היום..." כשאני בודקת מה קרה ומדייקת שהפגישה רק מחר, היא מתמהמת בתשובה ובסוף עונה "אז מבטלת את מחר".

במבט ראשון זה נראה כמו התנגדות. אבל לעיתים קרובות מדובר דווקא בויסות. המערכת שומרת על עצמה מפני הצפה, ומייצרת הפסקה שמאפשרת אינטגרציה הדרגתית.

זאת תנועה שבין עיבוד לרוויה. EMDR הרי נשען על תנועה בין הפעלה לעיבוד. אבל גם לעיבוד יש “קיבולת”. כאשר הקצב מהיר מדי, או כאשר אין מספיק משאבים תומכים, עשויה להופיע עצירה. העצירה הזו לא בהכרח מעידה על כשל, אלא על כך שהמערכת הגיעה לגבול הנוכחי שלה.

והגבול הזה חשוב.

כמו סימן העצור שאנחנו מלמדים בשלב 2 של הפרוטוקול, המהות של הגבול כה חשובה בהנכחה שלה את האפשרות להגיד לא! לעצור. שזה ההיפך מחוויה טראומטית שבה אין שליטה או בחירה, ואי אפשר לעצור ולא מצליחים לשים גבול.

מה קורה בקשר הטיפולי?

קטיעות בטיפול אינן רק תהליך תוך־נפשי. הן מתרחשות בתוך קשר. לפעמים ההפסקה קשורה לקרבה שנחווית כמאיימת, חוויה של חשיפה או קושי להחזיק בו־זמנית תלות ואוטונומיה. במקרים אחרים, דווקא העבודה הלא־מילולית של EMDR מאפשרת תנועה מהירה מדי ביחס למה שהקשר יכול לשאת. הקטיעות או ההפסקות מאפשרות גם לחזק את קביעות האובייקט, להפנים שינויים, ולהתנסות בהתרחקות מתוך קרבה ובתרגול של החזקה עצמית.

איך לעבוד עם קטיעות?

במקום למהר “להחזיר את הטיפול למסלול”, אפשר לעצור ולשאול:

• מה התהליך מנסה לווסת כאן?

• האם יש צורך בהאטה או בחיזוק משאבים?

• מה הקצב שמתאים למערכת עכשיו?

• ומה קורה בקשר בינינו ברגע הזה?

כאשר המטופל חוזר, לא תמיד צריך “להמשיך מאיפה שהפסקנו”. כמו בשלב 8, לעתים חשוב למפות מחדש, לחזור לייצוב או להתבונן יחד במה שקרה בהפסקה עצמה.

קטיעה כחלק מהתהליך

במבט רחב יותר, קטיעות והפסקות הן לעיתים חלק בלתי נפרד מתהליך שינוי. הן מסמנות גבול, אבל גם פתח. הן מזמינות אותנו לעבוד לא רק עם מה שמתקדם, אלא גם עם מה שעוצר. ובתוך זה, להישאר קשובים למערכת, לקשר ולקצב. 

אם הנושא הזה פוגש אותך בעבודה הקלינית,

אולי שווה לשים לב השבוע לרגעים הקטנים של “עצירה” ולבדוק מה הם מספרים. להתבונן לא רק על המטופלת אלא גם על עצמנו.

אם הקטיעה מתוכננת מראש, חשוב לדבר אותה, ולעדכן את המטופלים בכדי שאפשר יהיה לבחון השפעה של ההפסקה על דפוסים של חווית נטישה. המציאות שנכנסת לקליניקה בדמות חופשה או השתלמות יכולה להביא לקדמת הבמה חומרים משמעותיים והקשר הטיפולי הבטוח יכול להיות מרחב תרגול להחזקה חדשה.

בעבר היה לנו קל לשמור על רצף בפרסום הניוזלטר שלנו, היה לנו קצב קבוע של אחת לשבועיים. לאחרונה, מסיבות שונות ומגוונות, אנחנו רואות שגם הרצף שלנו נקטע ומושפע. אבל, למרות זאת אנחנו כאן, ממשיכות בקצב שמתאפשר.

מחכות לראותכם בכנס של עמותת EMDR ישראל שבו אנחנו נדבר על בדידות בחדר הטיפולים. בדידות היא אחת המגפות שהעולם מתמודד איתה ואנחנו פוגשים אותה שוב ושוב אצל המטופלים שלנו. אבל, גם לשבת מול, להתאפק לא לפרשן, להישאר Out of the way יכול להרגיש מאוד בודד. עם זה נעבוד יחד בסדנה בכנס.

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.